מצבת זיכרון לקורבנות מאסן במינסק - DENKMAL FÜR DIE OPFER AUS ESSEN IN MINSK

25/09/11 קטע מעיתון 

קבר מכובד לקורבנות הנאצים מאסן

ב-MINSK שברוסיה הלבנה שוכבים יהודים מ-ESSEN בקבר אחים אנונימי.

התובע ברנט שמאלהאוזן פועל למען מצבה לקורבנות הנאצים אך העיר לא מסוגלת לזה מבחינה כספית. ברנט שמאלהאוזן לוחם עבור העניין הצודק. כתובע וכהיסטוריון חובב הוא האיר את גורלם של משפטנים יהודים בזמן הנאצים בפרסומים שונים וכותב נגד השכחה.

עכשיו המשפטן פונה לציבור: בשבוע שעבר הוא היה ב-MINSK שברוסיה הלבנה במקום בו הסירו את הלוט ממצבת הזיכרון לזוג פרזה מ-ESSEN. הרמן פרזה היה בתחילת שנות ה-30 מנהל בית המשפט ב-ESSEN וחבר של נשיא גרמניה מאוחר יותר גוסטב היינמן. בגלל המקורות היהודים שלו הנאצים פיטרו אותו ממשרתו וגרשו אותו ב-1941 לגטו ב-MINSK. מתי הפרזים נרצחו לא ידוע.

"הייתה מחווה יפה של העיר"

לחנוכת מצבת הזיכרון גם נכדתו של היינמן, כריסטינה ראו נסעה ל-MINSK. שמאלהאוזן שכתב אודות הרמן פרזה נאם. זו הייתה נסיעה מרגשת: "ישנו קבר אחים לאלפי יהודים, זה נגע בי מאד". במיוחד כי ערים גרמניות אחרות העמידו מצבות לבנים ולבנות שלהן.

גם 128 אנשי ESSEN גורשו עם הפרזים ל-MINSK: "אנחנו כבר לפני שנים הצענו להעמיד מצבה גם להם, זו יכולה הייתה להיות מחווה יפה של העיר, אך העיר לא ראתה את עצמה מסוגלת למימון. בגלל זה הוא עכשיו מחפש תורמים להעמדת המצבה שיכולה לעלות כ-.3,000יורו. "יהיה עצוב אם הקבר יישאר כך".

תגובות לכתבה של קוראים:

1. מצבות וקברים מטופחים ואנדרטאות הן לחיים ולא לקורבנות. אם לכל קורבן שנהרג במלחמה ללא הגיון או לכל אלף קורבנות נשים מצבה או אנדרטה כבר לא היו מקומות פנויים בעולם. עדיף שמכחיש שואה כמו מנהיג אירן אחמאדיניג'ד (או איך שקוראים לו) יוצא ממשרתו. עדיף להשקיע בהסברה לנוער של היום מאשר להשקיע את הכסף באבנים שאין להן תועלת ושיש מהן מספיק כאן בגרמניה.

2. דמוקרט נוצרי – כדי למצוא מכחישי שואה אנחנו לא צריכים לנסוע לאירן, יש לנו מספיק מהם בגרמניה. חוץ מזה בימים האחרונים חגגו לאחד מהם בגרמניה כשזוכה מכחיש שואה. האפיפיור שלנו לפני שנתיים ביטל את החרם על בישוף ריצארד וויליאמסון.

3. אם היו מספיק אנדרטאות האם עדיין ישנם מספיק אנשים טיפשים שלא יודעים או בורים שעדיין מוצאים צד חיובי באידאולוגיה של הרוצחים.

כל אי צדק שלא מחפים עליו "כמו רוב פשעי הנאצים" אלא שגם לא זוכרים את אי הצדק הזה, הוא ניצחון של האידאולוגיה הרצחנית הפאשיסטית.

כדי למנוע חיזוק של האידאולוגיה הפאשיסטית בזמן שהלאומנות והבדלנות נראות כתשובות פשוטות לבעיות עכשוויות דרוש זיכרון לזוועות של האידאולוגיה הזאת. אני (שנתון 1971) שאלתי את עצמי במשך כל הזמן לפני איחוד הגרמניות מחדש, איך החברה שלנו יכלה לשכוח או להדחיק את שלטון הנאצים, הרי מסוף המלחמה עד ללידתי היו רק 26 שנה. היום בשנת ה-21 אחרי האיחוד אני יכול להבין עד כמה היה הנאציזם רחוק להרבה אנשים כבר אז כי גרמניה המזרחית (ובזה אני לא רוצה להשוות לרייך השלישי, אלא רק להשוות את המימדים ההיסטוריים) כמדינה של אי צדק שבטח היא הייתה היום כבר לא מעניינת את אף אחד בשיח הציבורי.

מפני שללמוד מההיסטוריה אומר למנוע את השגיאות שהיו. אני חושב שכל צורת זיכרון מוצדקת (דרך אגב גם הזיכרון לאי צדק שהתרחש במזרח גרמניה)

4. דניאל זאואר – ללמוד מההיסטוריה זאת אומרת קודם כל להבדיל בין עובדות היסטוריות, הנחות וטענות. עובדה היא שבמינסק נמצא קבר אחים ושמנהל בית המשפט לשעבר פרזה נשלח עם אישתו ב-1941 למינסק, אבל גם נכון שבשטחה של ברית המועצות לשעבר נמצאים המון קברי אחים: כאלה מהמהפכה וממלחמת האזרחים עם מיליוני קורבנות. כאלה עם מיליוני מתים מרעב מגפות משנות ה-20 המאוחרות ושנות ה-30 המוקדמות, בחלקם קורבנות מכוונות ע"י המדיניות הסטלניסטית, כאלה מקורבנות של "ניקיונות" באמצע שנות ה-30 וכאלה שחשודים שירו בהם הסובייטים בנסיגת הצבא האדום ב-1941 ושל משתפי פעולה וחשודים אחרי הכיבוש מחדש. ואחר כך ישנם גם קורבנות של מגפות טיפוס מאזורי המחנות, אולי גם אנשים שנרצחו מהאזורים שגרמניה כבשה. במקרה הזה אפשר אולי רק להניח שהפרזים היהודים, בסבירות גבוהה ניספו במינסק ושהם שוכבים בקבר האחרים האמור היא לא יותר מהנחה.

5. ערים אחדות אחרות כבר העמידו מצבה בקרבת המקום של שרידי גטו מינסק. ביניהן פרנקפורט, דיסלדורף וברהמן. בכל הערים האלה מזכירים את האזרחים לשעבר. זוהי צורה של זיכרון ומחווה של כפרה. המחווה הזאת הייתה מתאימה גם לעיר אסן. זה הכי מעט שעיר יכולה להעניק לנרצחים שלה. את העובדה שהעיר עד עכשיו לא רוצה להשתתף בהעמדת האנדרטה, אני לא יכול להבין. אני מקווה שאדון שמאלהאוזן יצליח בהצעתו הטובה ושבקרוב תהיה עוד מצבה במינסק. 

מכתב מתומס ווגמן לנעמי מירון 13/10/2011

נעמי יקירתי,

תודה רבה עבור החדשות הנהדרות.

מצורפות תמונות מהטקס הפשוט בפתיחה של אתר הזיכרון לדר' פרזה.

בתמונה גב' כריסטינה ראו זוגתו של הנשיא שנפטר יוהנס ראו שלקח על עצמו לדאוג למקום המפגש הבינלאומי במינסק.

הגב' ראו היא קרובת משפחה של הנשיא לשעבר היינמן שהיה חבר קרוב של דר' פרזה. לידה דר' שמאלהאוזן (במקרה ואת מקבלת את כתובת המייל שלו שלחי לי אותה כדי שאוכל לשלוח לו את התמונות).

אני התקנתי מצלמה סוף סוף, את החלק הטכני צריך ללמוד.

עד שבת אחר הצהריים אני נמצא באינסברוק בגין פרויקט קירגיסטאן ואז אנסה שוב.

עד אז, איחולים לבביים,

תומס.

I.B.B. מפעל בינלאומי למפגשי השכלה

דר' הרמן פרזה מנהל בית המשפט ב-ESSEN נולד ב-15.01.1881 ב-GELSENKIRCHEN כבן של בעלי מפעל רעפים ורעייתו מינה מיכ'לה הקרויה מימי פרזה לבית גולדשמידט שנולדה ב-20.03.1895 ב-WARBURG נשלחו ב-10.11.1941 עם 128 יהודים ל-MINSK.

ילדיהם ברנהרד קורט = ברוך בר דין שנולד ב-03.01.1924 נשוי לאולגה, הבת דליה חיה ברמת השרון בישראל, ממנה נובעות כמה ידיעות והתמונה של הזוג פרזה מ-ESSEN (התמונה ללא תאריך), ורות גבזה לבית פרזה שנולדה ב-12.04.1922.

דר' הרמן פרזה נכנס ב-1909 לשירות המשפטי, הוא נפצע במלחמת העולם הראשונה כקצין בחזית, פציעה קשה ואותר באות צלב הברזל.

ב-01.04.1927 הוא הופך למנהל בית המשפט ב-ESSEN. גוסטב היינמן ב-1924 נהיה מתמחה במשרדו. מאז שנות ה-20 המאוחרות הופך להיות חברו.

ב-23.03.1933 מורה פאול הארמן נשיא בית המשפט בצייתנות טרם זמנה על "חופשה מאונס" של כמה שבועות לכל השופטים והתובעים היהודים. הוא ממליץ באופן אישי לדר' הרמן פרזה להגיש בדחיפות את בקשתו לחופשה מכיוון שאולי ההתפתחות הפוליטית תדרוש זאת. "זה נלקח מתוך נאום של י.מ. מילר-פיפנקֶוטר ב-17.12.2007 בבית המשפט העליון ב-HAMM. כקצין בחזית לשעבר פרזה היה יכול לעבוד עוד שנתיים בבית דין בדרג נמוך יותר. בדצמבר 1935 נאלץ מר פרזה לצאת לגמלאות לפי החוק של הפקידות המקצועית המחודשת".

ציטוט מתוך ארכיון ב-MARBURG: מה-05.08.1935 הזוג נופשים ב-WILLINGEN, בשעה 23:00 נשמעו יריות לפני הפנסיון וב-18.08.1935 נגבתה עדות מדר' פרזה כנגד שני הפולשים ששאלו את כל האורחים האם הם יהודים. "אני הסברתי להם בטון מאד תקיף שאני דר' פרזה מנהל בית המשפט ב-ESSEN ואני נמצא כאן כאורח מתרפא, שקט שמחפש רק הבראה".

ב-1938 הזוג פרזה נוסע לפלסטינה אך שב כעבור ששה שבועות ל-ESSEN כי הרמן פרזה לא ראה אפשרויות תעסוקה בשבילו בפלסטינה.

באביב 1939 הילדים רות בת 17 וברנרד בן 15 היגרו לפלסטינה.

ב-29.03.1939 מנהל בית המשפט בדימוס דר' הרמן ישראל פרזה מרח' הופלנד 23 חותם בתחנת המשטרה ככונס נכסים של בית הילדים היהודי, חברה בע"מ, חוזה מכירה על המגרש והבית ברח' פטר 2, למינהל המשטרה הגרמנית תמורת 50,000רייך מארק.

ב-02.05.1939 שינו את הנכס בטאבו בבית המשפט בנוכחות מנהל בית המשפט דר' הרמן ישראל פרזה מרח' הופלנד 23, ככונס נכסים של החברה,  בית הילדים היהודי ב-ESSEN.

"בתחילת נובמבר 1941 הם קיבלו את ההודעה על השילוח הקרוב שלהם. פרזה היה חבר בהנהלת הקהילה היהודית ב-ESSEN. הוא התנדב לשילוח הזה כי הייתה פקודה שלכל שילוח חבר הנהלה אחד חייב ללוות. בלי להתחשב בסכנה דר' היינמן מבקר בערב לפני השילוח את הזוג בבית היהודים ברח' פטנקופר 38. חברו פרזה ביקש ממנו לדאוג לתשלומי הפנסיה שלו שמגיעים לו עד לחזרתו כי הוא היה משוכנע שיחזור. בנוסף הוא ביקש מהיינמן פנס דינמו".(כתבה אינגה דוייטשקרון: גוסטב היינמן – הגיון של חיים בתוך תהליכים... חוברת ראשונה 2005 עמוד 115)

"אביך השתייך להנהלה של הקהילה היהודית. חבר הנהלה אחד היה צריך ללוות כל פעם כל אחד מהשילוחים. כשהגיע תור הוריך ואני דיברתי איתם בערב לפני השילוח שלהם שניהם היו מלאי התמרמרות עמוקה אבל בכל זאת היו בדעה שיום אחד יחזרו. אביך ביקש ממני על בסיס ייפוי כח בכתב שהוא נתן לי שישלמו לי את תשלומי הפנסיה שמגיעים לו כמנהל בית המשפט ושאני אשמור לו את הכספים עד לחזרתו. אבל האמת הייתה שתשלומי הפנסיה פסקו באותו רגע שהזכאי להם עזב את גרמניה. עוד בקשה אחרונה של אביך הייתה להשיג לו פנס דינמו. בנוסף הוריך בביקור האחרון שלי היו עסוקים באריזת כלי בית, ספרים וכו'..."(מכתב היינמן מ-1950 לברנרד פרזה = ברוך בר דין בישראל. לפי ברנט שמאלהאוזן "משפטנים יהודים באסן 1933 – 1945" עמוד 26).

השילוח יצא ב-10.11.1941 ל-MINSK. כנראה שהקרונות מ-ESSEN חוברו לרכבת השילוח עם יהודים מ-DÜSSELDORF שיצאה באותו היום. ישנו עד ששרד: גונטר קצנשטיין בשטוקהולם השתתף בשילוח מ-DÜSSELDORF ומדווח על רכבת נוסעים שעצרה מספר פעמים בין היתר בוורשה. רק בתחנת הרכבת ב-MINSK לקחו לנשלחים את מטענם. כפי הנראה יכלו המגורשים כמו הזוג פרזה לקחת איתם מטען עם ספרים, כלי בית וכו'. לשילוח הזה רוב המגורשים הובאו ל"גטו הגרמני ב-MINSK" אזור מופרד בגדר תיל בתוך הגטו הגדול. אחרים הובאו ישירות למחנה ההשמדה MALY – TROSTENEZ ליד MINSK. תושבי הגטו נרצחו במספר פעולות השמדה.

קברי האחים הם: א) בית הקברות היהודי לשעבר ברחוב SUCHAJA, ב) ה-YAMA = בור במרכז העיר MINSK ה-YAMA כיום הוא המקום המרכזי לזיכרון השואה.

בבית הקברות עומדות אבנים שמזכירות את המשלוחים מהערים הבאות: המבורג, ברמן, דיסלדורף, אזור קלן/בון, ברלין ווינה. מתוכננות אבני זיכרון לקורבנות מפרנקפורט ופראג.

גונטר קצנשטיין שרד את הגטו ושוחרר ב-1945 בברגן בלזן לפני הגירתו לשטוקהולם-שוודיה. גינטר קצנשטיין היה כבר פעמיים במינסק לחנוכת המצבה של אנשי דיסלדורף וליום השנה של פיזור הגיטו ב-2004.

נכתב ע"י: פרופ' מנפרד סאבל, מפעל בינלאומי להשכלה ומפגשים בדורטמונט.